ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
60720-06
05/09/2010
|
בפני השופט:
דליה אבי - גיא
|
| - נגד - |
התובע:
דורנט (1991) ישראל
|
הנתבע:
1. אריה חברה ישראלית לביטוח בע" מ ע"י ב"כ עו" ד אמנון עמיקם ו/או אושרת עזריה
2. 1. ל.פ.י.ד. הנדסה ופיתוח בע"מ 2. משה פרחן ע"י ב"כ עו"ד אליעזר חן
|
| פסק-דין |
פסק דין
עניינה של התביעה תשלום תגמולי ביטוח בעקבות שריפה שפרצה ברכב, שהיה מבוטח אצל הנתבעת בזמנים הרלבנטיים לתביעה.
רקע
התובעת, דורנט (1991) ישראל בע"מ (להלן- "התובעת"), הינה חברת ליסינג, אשר ביטחה על-פי פוליסת ביטוח מקיף מס' 427098797 אצל הנתבעת, אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ (להלן- "הנתבעת"), רכב מסוג מרצדס מ.ר. 71-413-10 (להלן- "הרכב"), לתקופה שמיום 1.1.2004 ועד ליום 31.12.2004 (להלן- "הפוליסה").
הרכב הושכר לחברת ל.פ.י.ד. הנדסה ופיתוח בע"מ (להלן- "ל.פ.י.ד." או "השוכרת") על-פי הסכם שכירות, ונמסר לשימושו של מר משה פרחן (להלן- "מר פרחן" או "נהג הרכב"), שעבד אצלה.
ביום 14.3.2004 נשרף הרכב כליל, בעת שהיה נהוג על-ידי מר פרחן, וכתוצאה מכך נקבע לרכב אובדן גמור (להלן- "אירוע השריפה").
בעקבות אירוע השריפה, פנתה התובעת אל הנתבעת לקבלת תגמולי הביטוח המגיעים לה על-פי הפוליסה, אולם דרישתה נדחתה בשל חשדות לאמיתות האירוע ולהצתה עצמית של הרכב, ובשל מתן פרטים כוזבים לגבי התביעה. נהג הרכב סירב לבקשתה של הנתבעת לעבור בדיקת פוליגרף כתנאי לתשלום תגמולי הביטוח לתובעת.
בשל כך הגישה התובעת כנגד הנתבעת את התביעה שבפניי, בה מפורטים נזקיה של התובעת עקב אי תשלום תגמולי הביטוח: סך של 200,800 ₪, שהינו ערך הרכב נכון ליום השריפה, וסך של 30,005 ₪, שהינו הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום על-פי הפוליסה ועד ליום הגשת התביעה.
הנתבעת מצדה הגישה הודעת צד ג' כנגד השוכרת ונהג הרכב (להלן- "הצדדים השלישיים"), לפיצוי ו/או לשיפוי בגין כל סכום שייפסק נגדה, אם ייפסק, במסגרת התובענה העיקרית.
המחלוקת
המחלוקת בין הצדדים עוסקת בשאלת החבות הביטוחית ובזכאותה של התובעת לקבלת תגמולי ביטוח בגין אירוע השריפה.
התובעת עומדת על זכותה הנטענת לתגמולי הביטוח בגין שריפת הרכב, בהתאם לפוליסה שרכשה מהנתבעת. לטענתה של התובעת, תביעתה לתגמולי הביטוח נדחתה ללא עילה אמיתית ובאמתלות שווא, והראיה לכך היא שהנתבעת התנתה שלא כדין את תשלום תגמולי הביטוח בבדיקת פוליגרף.
הנתבעת כופרת בחבותה ובזכאות התובעת לתגמולי ביטוח. לטענתה, התובעת אינה זכאית לפיצוי/שיפוי כלשהו בגין האירוע והנתבעת פטורה מתשלום כלשהו לתובעת, וזאת משני טעמים עיקריים (יתר הטענות נזנחו בסיכומים ולכן לא אדרש להם): האחד, כי התובעת התפרקה מזכויותיה ברכב, שכן במועד השריפה כבר סיימה השוכרת לשלם עבורו ו/או הבעלות בו הועברה לידי השוכרת. השני, כי ידם של התובעת ו/או הצדדים השלישיים היתה בגרימת הצתת הרכב וכי הדבר נעשה במתכוון ועל-מנת לזכות שלא כדין בתגמולי ביטוח.
הנתבעת סבורה כי הצדדים השלישיים הם שאחראים כלפיה וכלפי התובעת בגין נזקי האירוע, בשל מעשיהם ובהיותם הגורם הישיר לנזק, ואילו הצדדים השלישיים מכחישים באופן גורף את כל טענותיה של הנתבעת, לרבות זכאותה לסעד כלשהו מהם.
אף בשאלת הנזק נחלקו הצדדים.
הנתבעת העריכה את שווי הרכב כנמוך יותר מהנטען בכתב התביעה, כביכול בשל תאונות קודמות, מצב מכני גרוע ותקלות שהיו בו. עוד לטענתה, יש לנכות ממנו את ערך השרידים, שיעור הבלאי והפחת, צבירת קילומטרים, בעלויות קודמות, דמי השכירות ותשלומים נוספים אחרים ששילמה השוכרת עבור שכירות הרכב ו/או רכישתו.
כן טוענת הנתבעת שיש להפחית מכל פיצוי שייפסק את שיעור המע"מ, ההשתתפות העצמית, חובות הפרמיה וכל סכום שהתובעת קיבלה, זכאית לקבל או צריכה לשלם בקשר עם האירוע.
העדים והראיות
במסגרת דיוני ההוכחות שהתקיימו בתיק, נשמעו העדויות הבאות:
מטעם התובעת העידה הגב' חדוה דאר, אשר משמשת כמנהלת חשבונות בתובעת. כן העיד מר אלי היינה, מומחה לחקירת שריפות והצתות, אשר הגיש חוות דעת מקצועית מטעם התובעת והצדדים השלישיים גם יחד.